Vayedaber

Shvouoth

Daf 8b

משנה: 8b יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר לַקּוֹדֶשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ קוֹדֶשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקּוֹדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָּשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד׃

Traduction

La connaissance des impuretés est de deux sortes, qui se décomposent en quatre. Ainsi, un cohen devenu impur le sait, puis cette impureté échappe à sa pensée, mais il sait qu’il mange un objet sacré; ou bien il ignore que l’aliment est consacré, mais il sait qu’il est dans un état impur, ou encore il ignorait l’un et l’autre en mangeant l’aliment sacré, ce dont il a eu connaissance ensuite; il sera passible du sacrifice ascendant et descendant. Si devenu impur il le sait, puis cette impureté échappe à sa pensée, mais l’homme se souvient de la consécration de l’objet, ou si l’état de la sainteté lui échappe, mais il se souvient de l’impureté, ou s’il oublie l’un et l’autre, puis entre au Temple par inconscience, mais après être sorti il se rend compte du fait fautif, il doit un sacrifice proportionnel à ses moyens.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ידיעות הטומאה. לעיל בפ' ראשון מפורש אמאי קרי להו ידיעות:

נטמא וידע. שנטמא. בשעת הטומאה או אחרי כן:

ונעלם ממנו טומאה. אחר שידע וע''י אותו העלם אכל קדש הרי א' או נכנס למקדש הרי שתים דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה וזכור הוא את הקדש או את המקדש:

נעלם ממנו קדש. או המקדש וזכור לטומאה הרי שתים אחרות דלא כתיבי:

נעלמו ממנו זה וזה. אינו ממנין הידיעות אלא הא קמ''ל דאע''ג דבשעת אכילת הקדש או כניסת מקדש אינו זכור לא לטומאה ולא לקדש חייב קרבן עולה ויורד:

הלכה: יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פְּשִׁיטָא בִּידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ שֶׁחַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אַף בִּידִיעָה רִאשׁוֹנָה כֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר. הִילֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהִילֵּךְ בַּשֵׁינִי וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. וְיֹדֵעַ שֶׁהוּא חַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָה. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּבָרִיא לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם הָיָה סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר וְנֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ לֹא. מִמַּה דְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא מִשׁוּם סְפֵק יְדִיעָה כִידִיעָה. מָה אִם בָּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם טָמֵא הוּא אִם טָהוֹר אַתְּ אָמַר יְדִיעָה וַדַּאי הִיא. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁטָּמֵא וַדַּאי אֶלָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה.

Traduction

R. Jérémie observa ceci: il est évident que, pour la connaissance finale, elle devra être certaine, de façon que le délinquant sache être coupable au point d’avoir à offrir un sacrifice; mais faut-il que la connaissance initiale soit la même, ou non? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qu’il est dit (34)Tossefta à Toharot ch. 6.: en présence de 2 sentiers, l’un impur et l’autre pur, le cohen s’engage dans l’un d’eux, puis entre au Temple, en sort, fait l’aspersion, la renouvelle, se purifie, ensuite chemine dans le second sentier, et rentre au Temple, il est coupable par impureté douteuse de l’une de ces 2 entrées. Or, a-t-il une connaissance certaine, qui entraîne la peine du sacrifice? (Malgré le doute de chaque connaissance initiale, ce cohen est coupable; il s’agit donc du doute au commencement). Ceci ne prouve rien, dit Resh Lakish, car on peut dire que a dite règle émane de R. Ismaël, d’après lequel (35)Ci-après, 5. on est coupable, soit par ignorance de l’impureté, soit par ignorance du Temple (et de ce dernier fait, on est coupable même en cas de doute sur l’impureté). R. Aboun b. Hiya dit: l’on avait supposé, avant la déclaration de Resh Lakish, qu’il s’agit selon lui (pour constater la culpabilité) de quelqu’un ayant eu la certitude d’avoir été impur, puis celle-ci ayant échappé de la pensée, il est entré au Temple; mais s’il y avait doute sur l’état de pureté ou d’impureté, suivi d’une ignorance sur la sainteté du Temple, et le délinquant y entre, il n’est pas coupable. Cependant, depuis l’assertion émise par Resh Lakish, ''que la dite règle émane de R. Ismaël, d’après lequel on est coupable, soit par ignorance de l’impureté, soit par ignorance du Temple'', on a la preuve qu’en cas de doute sur l’état de pureté ou d’impureté, suivi d’une ignorance sur la sainteté du Temple, et le délinquant y entre, il est coupable. R. Yohanan dit que l’enseignement en question est admissible d’après tous, car l’ignorance douteuse équivaut ici à l’ignorance certaine pour le commencement. Il résulte de cet avis qu’en cas de certitude sur l’impureté, mais de doute sur l’obligation du sacrifice, c’est certes une connaissance initiale; puisqu’en cas d’ignorance sur l’état de pureté ou d’impureté, il est admis que c’est une connaissance certaine; à plus forte raison elle est telle lorsqu’on sait que l’impureté est certaine, sauf que l’on ignore si elle entraîne la pénalité du sacrifice.

Pnei Moshe non traduit

גמ' פשיטא. לן האי מילתא דבידיעה האחרונה ידיעה ודאית בעינן דעד שהוא יודע שחייב להביא בה קרבן כמו בכל ידיעות של חטאת דידיעה מעלייתא בעי מיהו הא מיבעיא לן אם אף בידיעה ראשונה כן שיוודע לו שנטמא ודאי וחייב בקרבן אם אכל קדש או נכנס למקדש או דילמא מכיון דידיעה בתחילה לא כתיבא בהדיה אלא מקרא דונעלם הוא דנפקא לן לא בעינן לההיא ידיעה שתהא ידיעה ודאית אלא אפי' נודע לו מספק טומאה הויא ידיעה:

והזה ושנה יטבל והילך בשני. דאלו לא טהר בנתיים היה ודאי טמא ממ''נ ועכשיו ספק טומאה הוי בכל כניסה וכניסה וקתני חייב משום דעכ''פ כניסה אחת מהן בטומאה היתה:

ויודע שהוא חייב להביא בה קרבן. בתמיה הא הכא כל ידיעה בתחילה שהיתה לו אחר שהילך באחת מהן לא הוי אלא מספק טומאה ואפ''ה חייב וש''מ שידיעת ספק הויא ידיעה לידיעה בתחילה:

אמר ר''ל. מהכא לא תפשוט דאיכא למימר הא מני ר' ישמעאל היא דדריש במתני' סוף פרקין מונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ולדידי' שפיר אשכחן דמיחייב כדמפרש ר' בון לקמיה דמשום העלם מקדש הוא דחייב אפי' בספק ידיעה דטומאה:

הוינן סברין מימר דאמר ר''ל בבריא לו שהוא טמא. כלומר אי לאו דהוה מוקי ר''ל להך ברייתא כר' ישמעאל וכדמפרש למילתיה הוה אמינא דס''ל לר''ל אליבא דר' ישמעאל דאע''ג דמיחייב נמי על העלם מקדש מ''מ מודה הוא דלא מהני העלם מקדש ואח''כ נודע לו למקדש למיהוי ידיעה בהא לחודה וכגון שנעלמה ממנו גם הטומאה ולא נודע לו כ''א מספק אם הוא טמא או טהור דנימא דמיחייב מחמת ידיעת העלם מקדש הא לא הוה אמרינן אלא דוקא בבריא לו בתחילה שהוא טמא ודאי ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש וכלו' אפי' בגוונא דאיכא הכא ידיעת העלם מקדש כדמסיים ואזיל:

אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא. וזהו כדפרישית דלא מהני במה שנעלם ממנו מקדש ונודע לו אח''כ למקדש למיקריא ידיעה בתחלה היכא שיש כאן גם העלם טומאה ולא נודע לו בתחילה מן הטומאה כ''א ידיעת ספק דלא אמר ר' ישמעאל לחייב גם על העלם מקדש אלא בענין שאין כאן העלם טומאה כלל כגון שזכור הוא לטומאה ולא נעלם ממנו כ''א המקדש בזה הוא דמוסיף ר' ישמעאל הכי הוינן סברין מימר אי לאו דאמר ר''ל להאי מילתא:

ממה דאמר ר''ל. אבל השתא דקאמר ר''ל דהך ברייתא דמיחייב על ספק ידיעה דטומאה ר' ישמעאל היא ומסיים בה משום דלדידיה מיחייב נמי על העלם מקדש הדא אמרה דקסבר ר''ל אליבא דר' ישמעאל דמשום העלם מקדש הוא דקאמר דמתחייב אפי' אין כאן אלא ספק ידיעה לענין הטומאה:

אמר ר' יוחנן. לא היא כדאוקי ר''ל כר' ישמעאל אלא ברייתא דברי הכל היא ומשום דכאן עשו ספק ידיעה כידיעה ודאית לענין ידיעה בתחילה:

מה אם בשעה וכו'. הש''ס הוא דקאמר לה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאם נודע לו שטמא ודאי הוא אלא שספק הוא לו אם חייבין עליה קרבן אם נכנס למקדש בהעלם טומאה זו דודאי ידיעה בתחלה מיקריא דהא מק''ו נלמד מדר''י דמה במקום שעיקר הטומאה היא בידיעת ספק אצלו וקאמר ר' יוחנן דכידיעה ודאית הויא וחייב אם נכנס למקדש אח''כ בהעלם טומאה זו במקום שיש לו ידיעה ודאית בעיקר הטומאה אלא שהספק אם חייבין עליה קרבן לכ''ש דכידיעה בתחילה הויא:

עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. נִיטְמָא וְנַעֲשֶׁה לוֹ הַדָּבָר סָפֵק מָהוּ שֶׁיֵּיעָשֶׂה אֶצְלוֹ כְּהֶעֱלֵם דָּבָר וְיהֵא חַייָב. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן.

Traduction

D’après Resh Lakish (qui n’admet pas l’équivalence entre le double et la certitude), si quelqu’un devenu impur en a conscience, seulement il doute sur le point de savoir si cette faute est passible d’un sacrifice à offrir, devra-t-il considérer comme un fait qui lui a échappé, l’oubli survenu ensuite de l’impureté, de sorte que celui qui entre en cet état au Temple serait coupable? Il y a une règle conforme à l’un de ces sages (R. Yohanan), et une autre règle conforme à l’autre: or, tous deux discutent sur le point suivant (36)J., (Horayot 3, 2) ( 47b).:

Pnei Moshe non traduit

ע''ד דר''ל. אלא אליבא דר''ל דלא ס''ל עשו ספק ידיעה כידיע' מיבעיא לן בזה שאם נטמא ונודע לו שהוא טמא ודאי אלא שנעשה לו הדבר ספק שאינו יודע אם חייבין עליה קרבן מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר אם אח''כ נעלמה ממנו טומאה זו מי נימא דהידיעה בתחילה הוי ידיעה ועכשיו נקרא העלם דבר וחייב אם נכנס למקדש בהעלם זה או דילמא לר''ל אפי' בכה''ג לא מיקרי ידיעה ודאית בתחילה להתחייב על העלם דבר אחר מחמת כן:

דין כדעתיה ודין כדעתיה. ואזדו ר''י ור''ל לטעמייהו במה דאיתפלגון בעלמ':

דאיתפלגון. פלוגתא דר''י ודר''ל גרסינן בפ''ג דהוריות ולמקצת הסוגיא דהכא:

Shvouoth

Daf 9a

אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתִים וְנוֹדַע לוֹ בְסָפֵק כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בֵוַדַּאיָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁאֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽאָשָׁ֔ם. אֵת שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. 9a אֶת שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת.

Traduction

quelqu’un mange de la graisse équivalente à 5 olives en un état d’ignorance; entre chacune de ces parties, il ne sait pas si la graisse mangée était interdite ou non, et à la fin il le sait pour le tout; selon Resh Lakish, la connaissance douteuse suffit à fixer le devoir d’offrir autant de sacrifices d’expiation; selon R. Yohanan, une telle connaissance douteuse n’implique pas l’obligation du sacrifice. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Samuel: Resh Lakish reconnaît que la connaissance douteuse d’un prêtre oint n’entraîne pas pour lui l’obligation du sacrifice d’expiation, car il est dit (Lv 7, 7): comme le sacrifice d’expiation et le sacrifice de péché: on déduit de cette juxtaposition de termes que celui qui est astreint à offrir le sacrifice de péché suspendu pour chaque doute sera aussi astreint à offrir autant de sacrifices expiatoires; celui qui n’est pas astreint d’offrir le sacrifice de péché de doute (comme le prêtre oint) n’offrira pas non plus autant de fois les sacrifices expiatoires, mais un seul.

Pnei Moshe non traduit

אכל חמשה זיתים. של חלב בהעלם אחד:

ונודע לו בספק כל אחד ואחד. כלומר בין כל אחד ואחד נודע לו הספק שנסתפק אם אכל חלב או לא ולא נודע לו בודאי עד אח''כ שנודע לו על כולן:

ידיעת ספק קובעתו לחטאת. מה שהיה לו ספק ידיעה בין כל א' וא' מיחשב ידיעה ומחלקן לחטאות שמיד שנודע לו בספק על כל אחד קבעתו בפני עצמו וכשנודע לו אח''כ שאכל חלב בודאי מתחייב חמשה חטאות דהוו כחמשה העלמות:

מודה ר''ל בכהן משיח. דלא אמרינן גביה ידיעת ספק מחלקין לחטאת משום שנאמר כחטאת כאשם והקישן הכתוב לומר לך את שהוא באשם תלוי ומחייב על כל ספק וספק אשם תלוי אחד כל זמן שלא נודע לו שאכל ודאי כך הוא מתחייב חטאת על כל א' וא' כשנודע לו אח''כ:

את שאינו מביא אשם תלוי. אבל המשיח שאינו מביא אשם תלוי על ספק חטאו כדתנן בפ''ב דהוריות אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב''ד פטורין כדיליף התם מקראי והלכך אין ידיעת ספק קובע אצלו לחטאת דלא איתרבי מהקישא אלא מי שישנו באשם תלוי ונוהג בו:

מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. וָכָא אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. תַּמָּן אֲשָׁמוֹ קָבְעוֹ. וָכָא מָה אִית לָךְ.

Traduction

Est-ce que Resh Lakish n’est pas en contradiction avec lui-même, puisqu’il dit ailleurs que la connaissance douteuse entraîne autant de fois le devoir d’offrir des sacrifices expiatoires, tandis qu’ici il n’est pas de cet avis? Ailleurs, le sacrifice de péché détermine l’obligation de l’offre pour chaque doute, tandis qu’ici (pour l’impureté à l’égard du Temple ou des saintetés) on ne peut pas invoquer la particularité du sacrifice offert pour péché suspendu.

Pnei Moshe non traduit

וכא אומר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת. דהכא מוקי לברייתא דלעיל כר' ישמעאל ולא בעי לפרושי כר' יוחנן ולאוקמה כדברי הכל אלמא דלית לה ספק ידיעה כידיעה. ומשני תמן אשמו קובעו כדאמרינן טעמא דהואיל ואשמו קובעו להתחייב על כל ספק אשם תלוי בפני עצמו מקשינן ג''כ לענין חטאת:

וכא מאי אית לך. אבל הכא גבי טומאת מקדש וקדשיו מאי אית לך למימר הואיל וקובעו באשם תלוי על ספיקו הא ודאי ליכא למימר הכי שהרי אין אשם תלוי בטומאת מקדש וקדשיו כדתנן בריש כריתות שאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד:

מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. נִתְכַּפֵּר מִקְצָת הַחֵט נִתְכַּפֵּר כּוּלּוֹ. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בִידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין בָּהּ חִייוּב קָרְבָּן.

Traduction

R. Yohanan paraît aussi se contredire: si quelqu’un mange de la graisse interdite (en un seul état d’ignorance) équivalant à 3 olives et offre le sacrifice expiatoire pour la valeur de 2 olives, puis reconnaît qu’il y avait la quantité de 3 olives; selon R. Yohanan, il ne sera pas dû de sacrifice spécial pour cette 3e quantité, alors négligeable, et son expiation totale sera englobée dans la première qui était partielle; Resh Lakish ne l’admet pas. Comment donc se fait-il que, pour la consommation de graisse équivalant à 5 olives, R. Yohanan fasse tout dépendre de la connaissance finale, certaine?Plus haut, R. Yohanan fait tout dépendre de la fin, parce qu’il s’agit d’un cas non passible de sacrifice (en raison de l’expiation déjà obtenue pour les connaissance partielles antérieures).

Pnei Moshe non traduit

מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן הוא אומר. התם בהוריות לעיל מינה פליגי ר''י ור''ל באכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים והפריש חטאת ר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב''ל אומר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו. כלומר שאכל שלשה זיתים בהעלם א' ונודע לו על השנים וכסבור שלא היו אלא שנים והפריש עליהן חטאת ואח''כ חזר ונודע לו על השלישי ר' יוחנן סבר דשוב אינו מביא קרבן על השלישי דמכיון שכולן בהעלם א' אכלן וחטא אחד הוי וכשנודע לו על השנים והפריש קרבן נתכפר לו על הכל והשתא מקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דבזה אמר דכשהוא סבור שהן שנים והויא כנסתפק לו על השלישי ואם אח''כ כשחזר ונודע לו שודאי אכל אף השלישי אין הולכין אחר הידיע' אחרונה של ודאית אלא אמרי' דהואיל בתחילה כשהיתה לו ידיעת ספק על השלישי ונתכפר במקצת החטא כשהפריש קרבן על השנים נתכפר כולו ואפי' על השלישי:

וכא הוא אומר הכין. והכא בהא דחמשה זיתים דלעיל אמר דאין ידיעות ספק קובעת ואין נחשבין לכלום אלא הולכין אחר הידיעה אחרונה שנודעה לו בידיעה ודאית על כולן וקשיא דידיה אדידיה:

לא אמר ר' יוחנן. ומשני דלא דמי האי להא דלעיל דלא קאמר שאין הולכין אחר הידיעה האחרונה של ודאי אלא בידיעה אחרונה בכה''ג דאין בה שום חיוב קרבן משום שכבר כפר מקצת החטא בידיעת השנים בתחילה ונתכפר כולו ושוב אין בידיעה האחרונה כלום ולא הוי טעמיה דר' יוחנן דידיעת ספק של שלישי הויא ידיעה אלא אדרבה ס''ל דאין ידיעת ספק כלום ועיקר טעמיה מפני שידיעה אחרונה לאו ידיעה הוי אבל התם בחמשה זיתים דאין בידיעת ספק כלום הלכך כשנודע לו באחרונה ידיעה ודאית על כולן היא הידיעה שמביאה אותו לידי קרבן ולפיכך הויא ידיעה והולכין אחריה ולעולם קסבר ר' יוחנן דאין ידיעת ספק קובעת לחטאת בשום מקום:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source